מעט על ישעיהו ליבוביץ, 

ישעיהו ליבוביץ,בעיני הוא חידה ואין ספק גם בעיני הרבה אחרים,כולל חבריו למדעים,לפילוסופיה ולדת..

יצא לי לשמוע אותו ולראותו בתקופת התמחותי בבית חולים בילינסון".הוא הוזמן על ידי ועד הרופאים,לשאת דברים בנושא של אתיקה רפואית.

זה היה מזמן.

רוב הדברים עליהם דיבר,נשכחו ממני אך הרושם החזק נשאר.

אני זוכר כי עלה על הדוכן,יהודי חובש כיפה גדולה,מעט כפוף,מבנה פניו מאורך,לסתו התחתונה בולטת,הרים ידו וכל הקהל הרב מיד השתתק. בקולו הרועם עם הריש המודגשת נשא דברים והקהל החריש כמו בכנסיה.

זה היה רגע מאגי. אינני בטוח באם כולם הבינו או קיבלו את דבריו,אך התיאטרליות והמניריזם שלו היה מהפנט.

ליבוביץ היה איש אשכולות ובר-אוריין. הידע שלו היה עצום ואין לשכוח כי חוץ מהענין התיאולוגי,בו היה שקוע מאד,היה גם רופא,ביוכימאי,בעל ידע במדעים מדוייקים נוספים ואהב להרצות ולהפגש בכל פורום עם אנשים אשר הזמניהו. השם איש הרנסנס מתאים לו כמו כפפה ליד.

כך היה גם אז ב"בילינסון".ביקשו אז הוא בא. אבל הוא גם נדד בין ישובים שכוחי -אל וגם לישיבות חילוניות  הגיע ,רחמנא ליצלן.

ישעיהו ליבוביץ לא היה אדם צנוע. הצניעות היתה רחוקה ממנו וגם לא הסתיר את דעתו,שבאם יש משהו שמצחיק אותו, זו הטפשות של האנשים.חד וחלק.

והנה עשו עליו סדרה דוקומנטרית המשודרת בפרקים בערוץ 8.

הסתקרנתי והסתכלתי במשך 10 דקות ועברתי לערוץ אחר.

 באמת עשו חוחא ואיתלולא, מאדם שכבר הלך בדרך כל בשר ואיננו יכול להתגונן .ובמידה והיה בחיים הוא היה מגיב ,ועוד איך.

אז ראינו מספר נכדים שלו,שניסו לפרש את סבם. כמה פילוסופים, אשר חלקם היו תלמידים שלו.גם את אסא כשר שמעתי וראיתי,כאשר חיוך על פניו הרציניים בדרך כלל,מנסא לפרש את הפנומן הליבוביציאני.

והיוגם  מספר תמונות וקטעי סרטים אשר אין להם כל קשר וזיקה לדמותו האמיתית של ליבוביץ.

ליבוביץ היה שנוי במחלוקת.מחלוקת קשה.

 המלחמה שלו נגן בן-גוריון,היתה ידועה .הוא קרא לו בור ועם הארץ אשר אין לו כל אידאולוגיה הקשורה לדת ולמדינה. ובאופן מסקרן מאד ליבוביץ שלל לחלוטין את החיבור בין דת ומדינה , אשר אגב,הציבור הדתי היום, מייחל לו.

 טענתו של ליבוביץ הייתה כי אין זה ראוי כי המדינה,אשר ממשלתה חילונית תעסיק אנשי דת במקצוע אשר שכר בצידו. זה נגד את ההשקפתו כי הדת אינה נקנית בכסף ואין לה זכות קיום על פי תכתיבים של ממשלה חילונית.

לדעתו,הדת והאמונה,הם דברים צרופים בתוך נשמתו של אדם אשר אינם דורשים כל הוכחה או הנמקה ואין להם קשר למדעי הטבע. ומדעי הטבע אינם יכולים לבאר את "האני" אשר בכל אחד מאיתנו.

תזה מאד מעניינת באם נזכור שליבוביץ היה איש מדע..

לבוביץ הטיף, חזור ונשנה, כי מתפקידו של יהודי ,לחיות כיהודי,לקיים מצוות ולא לשאול שאלות בענין זה.

הצהרה זו תמיד צרמה את אוזני  ולא הבינותי אף פעם את הרציו אשר מאחוריה.

הרי יש לא מעט מצוות פגאניות בדת היהודית.נקח לדוגמא את מצוות הפרה האדומה. האם באמת ליבוביץ רצה לקיים מצווה זו ולרשום אותה לזכותו?

גישתו לחיים ולמוות היתה סטואית לחלוטין.התרשמתי גם, שנושא זה, לא ממש העסיק אותו .

פעם נשאל, באם הוא פוחד מהמוות.

 הוא הרים את גבותיו העבותות ובקולו הרם אמר שאיננו יודע מה זה מוות.

 והוסיף. מבחינתי יש חיים או אין חיים. ואני מקבל בזרועות פתוחות את הקביעה הזאת.

כי מדוע יש להשתמש במושגים מלאכותיים, במקום לומר שאחרי חיים,אין חיים.

איש מענין היה ישעיהו ליבוביץ.

היה סרבן פרסים וגם כל ממשלות ישראל החרימו אותו בסופו של דבר.

מבחינתם היה נון-קונפורמיסט ברמה בלתי נסבלת ולכן לא רצו לתת לו שום במה ציבורית עד יום מותו.

אבל, אני משוכנע כי זכרו לא יעלם. וגם בעוד מאה שנה כאשר הרבה מכובדים ישכחו, עדיין קולו ישמע.